החלטה בתיק רע"א 15261-01-13

המשיב הגיש בקשת רשות להתגונן, ובפסק הדין מיום 5/4/11 דחה כב' הרשם בוקר את הבקשה ( להלן - פסק הדין).

המשיב ערער על פסק הדין לבית משפט השלום, והערעור נקבע לדיון במעמד הצדדים (להלן - הערעור). המבקש (המשיב שם) לא התייצב לדיון במועדו והתקיים דיון בהיעדר בסופו קיבל בית משפט קמא את הערעור, אפשר למשיב להתגונן בהליך שהוגש נגדו, תוך חיוב המבקש בהוצאות משפט בסך 4,000 ש"ח בגין אי התייצבותו לדיון ( להלן - פסק הדין בהיעדר).

את החלטתו נימק בית משפט קמא בכך שלא נמצאה ראיה מספקת לכך שהמבקש קיבל הודעה בדבר מועד הדיון אליו לא התייצב, והורה על המשך בירור הדיון בערעור על דחיית הבקשה לרשות להתגונן במסגרת ע"ר 33656-05-11 ( להלן - הערעור).

3. ביום 25/11/12 ניתן פסק הדין בערעור במסגרתו קיבל בית משפט קמא את הערעור בחלקו ונתן למשיב רשות להתגונן בשאלת "חלק הריבית מן הסכום הנתבע, בגין התמשכות הליכים בלתי מוצדקת" - וזאת בתנאי שהמשיב יפקיד ערבות בנקאית בסך 25,000 ש"ח להבטחת הוצאות בירור ההליך ככל שיהיו.

כמו כן, במסגרת פסק הדין, חויב המבקש בהוצאות משפט בסך 3,510 ש"ח "ללא קיזוז, קשר או תלות לחובו של המערער בתיק העיקרי" בגין אי התייצבותו בעבר לדיון בפני בית המשפט ובשל האיחור הבלתי סביר והלא מוצדק לדיון בפניו.

בבקשה למתן רשות ערעור שבפני עותר המבקש כנגד החיוב בהוצאות בסך 3,510 ש"ח שנפסקו לחובתו על ידי בית משפט קמא.

4. דין בקשה זו להידחות על הסף - גם מבלי לבקש תגובת המשיב.

עסקינן בבקשת רשות ערעור שכן מדובר בערעור על פסק דין בגלגול שלישי (ערעור שני על החלטת רשם בית משפט שלום), שאינה מעוררת סוגייה משפטית של ממש ובוודאי שלא סוגייה החורגת מעניינם של הצדדים בבקשה זו.  

5. בבקשה שבפני תוקף המבקש את החלטת בימ"ש קמא לעניין ההוצאות בלבד, אשר נפסקו לחובתו מחמת אי התייצבותו למועד הדיון שנקבע לערעור בגלגולו הראשון וכך גם לאיחור הבלתי מוצדק לדיון בפני בימ"ש קמא לדיון בערעור בגלגולו השני.

ואולם, הלכה ידועה היא כי "ערכאת הערעור לא תתערב בפסיקה לגבי הוצאות, אלא במקרים חריגים של טעות משפטית או פגם מהותי שדבק בהחלטה" (רע"א 9153/07 לוריה גנאדי נ' עו"ד עובדיה בלס וכן ע"א 6768/01 אורי רגב נ' מדינת ישראל).

בענייננו אינני סבור כי מדובר במקרה חריג של טעות משפטית או פגם מהותי המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה כערכאת ערעור.

אכן, בשלב קודם נמצא לבית משפט קמא כי הייתה הצדקת מה לאי התיצבות המבקש בדיון קודם - אולם פסיקת ההוצאות דנא ניתנה כאמור בעטיים של שיקולים נוספים ששקל בית משפט קמא.

מדובר בהליכים שנתמשכו על פני פרק זמן לא מבוטל, בין היתר, בשל התנהלותו הבלתי תקינה של המבקש.

המבקש אומנם טען להיות הליך זה מקרה חריג המצדיק את התערבותו של בית משפט זה, אולם המדובר בטענות שלא הובאו להן תימוכין, המנותקות מהקשר הדברים.

על כן לא מצאתי לנכון להתערב בשיקול דעתו של בית משפט קמא בסוגיית ההוצאות שפסק לחובת המבקש.

המבקש רשאי יהיה לשוב ולהעלות נושא זה בשלב פסיקת ההוצאות בתום ההליך העיקרי או בגדרו של ערעור על פסק הדין לכשיינתן.